מדיירה היא אי באוקיינוס האטלנטי, שהיינו בר מזל לבקר בחורף הזה בתוך שיוט. למרבה המזל, מגרש החניה על האי הזה היה יום וחצי, והצלחנו להכיר מעט את המקום הנפלא הזה.
ביום הראשון נסענו במכונית, שהוזמנה מראש. ישר מהנמל, עברנו ברחובות מתפתלים צרים של פונצ'ל ומונטה. לרוע המזל, מזג האוויר ביום הזה היה מגעיל, ירד גשם והיה ערפל. עם זאת, נשארנו מרוצים מאוד מהמסע הקטן שלנו.
אז, לאחר שעזב את פונצ'אל, הלכנו מצפון לאי. המסלול שלנו עבר דרך פארקים טבעיים, כנראה יפה מאוד, אבל כמעט לא גלוי בערפל. הערפל התפוגג מעט כשיצאנו אל האוקיינוס. לאורך החוף עובר מתפתל צר, במקומות מסוימים יש מקומות להפסיק. נופים של מיסורים אלה היו מדהימים.
נסעתי לעיר סן וינסנט, שוב התגלגלנו להרים, אבל הכביש כאן התברר להיות מהירות, אבל לא פחות ציורי. מכל ההרים לאורך זה, מפלים שמחו, וצבע המים היה שונה בכל מקום.
אחר כך היינו בעיר ריברה בראווה, שממנה נוף של הכפרים הסמוכים הפזורים לאורך המדרונות הירוקים של הגבעות.
למרבה הצער, זה כבר מתחיל להחשיך, ואנחנו חזרנו אל הספינה.
רובם ביום הזה הזדעזע כי האי התברר להיות כל כך ירוק. בכל מקום שבו עצרנו, ריח של צבעים שונים ועשבי תיבול נמצא בכל מקום.
בבוקר למחרת הלכנו לבדיקה של פונצ'ל. הדבר הראשון שעשינו הוא עלה אל הרכבה בעיר מונטה. זה לוקח הרבה זמן, מאז פונצ'ל ומונטה נמצאים על המדרון של גבעה גבוהה. ליד תחנת הרכב של הכבלים הוא גן בוטני נהדר, שבו למרות הגשם המטפטף, בילינו 3 שעות.
ואז עשינו מה שילדינו חלמו על - ירדו על מזחלות עץ, שדחפו שני גברים, במורד הרחובות הצרים, כמעט לפונצ'ל.
לכל החרטה שלי, לא היה לנו מספיק זמן לכל דבר אחר, אבל מה שראינו היה מספיק כדי להחליט לבוא לכאן שוב.